בסרט "מואנה" שרץ אצלי בבית יותר מדי פעמים, נראית מואנה באחד הרגעים הדרמטיים מחכה לעזרה מהים. "תעשה משהו!" היא צועקת לים שיציל אותה מההתקפה של הקוקוסים החמודים רשעים שגרמו לי להסתכל אחרת על חלב קוקוס מאז, ורוצים לקחת את האבן הירוקה ממנה שעד עכשיו לא ממש הבנתי מה מטרתה, כשהם מוכנים למות בשביל זה. מאווי, שהוא חצי אל חצי אדם, ועוד כמה תיאורים שהוא אוהב להדביק לעצמו, אומר לה בתגובה לזעקה שלה וכמי שחולק איתה את המצוקה "הים לא עוזר לך! את עוזרת לעצמך!" מה שבעצם הוא ניסה להגיד זה, שאי אפשר לשבת בחיבוק ידיים ולחכות שהים יעשה עבורך את העבודה, אתה נדרש לעשות את הצעד הראשון בעצמך, אבל גם אי אפשר לעשות הכל באמצעות הידיים, ולהסתדר פה לבד ללא טיפה של עזרה ותמיכה, טוב את החלק ההשני לא יודע אם הוא ניסה להגיד או אני.
הפרק הזה שהקלטתי עם עצמי עוסק בהתעוררות למגוון רחב של מנגנוני הגנה והצדקות שנועדו להסתיר אותנו מדבר מאוד פשוט, מהיכולת לבקש עזרה, שזו בעצם היכולת להכניס אנשים קרוב ללב. לשחרר שליטה. להסכים להיות פגיע. כשאנחנו מביעים בקשה לעזרה, מסכימים לשים לב לעזרה שמגיעה, ומוכנים לעשות צעד אחד כדי לעזור לעצמנו, הכל מתחיל לקרות כמו קסם עבור מה שביקשנו.
עזרה בדרך.
עבור כולנו.
עבור כל מי שזקוק.
ביחד אנחנו חזקים ממש, ואין לנו סיבה לפחד לקרב אלינו אנשים, ולהסכים להיעזר.
מלאכי ציפורים מעליך
מלווים את צעדיך
מרחוק נדלק אור
אל תסטה כדי שתוכל לחזור.
ליעד פז - לינקים
"מדברים חופשי - תוכן מעורר ומעצים" קבוצת וואסטאפ שקטה לתוכן משמעותי ומפתח בצורה רציפה -
https://chat.whatsapp.com/BetIYGaRATE8QtaWhPoG49
תוכן וירוטאלי, ערוצי מדיה נוספים, יצירת קשר,
https://linktr.ee/LiadPaz?utm_source=linktree_profile_share<sid=f74650e9-45de-475e-80ed-d1b84666c949