תל אביב

עדי אלטשולר: " מגיל צעיר העצמאות שלי הייתה מאד מאד חשובה לי ורציתי לעשות את הדברים בעצמי – עבודה קשה זה ערך שגדלתי עליו". אפרת מייקין כנפו, מנהלת הרשות לחוסן ושוויון חברתי ויועצת ראש העיריה לקידום מעמד האישה מראיינת את עדי אלטשולר, מייסדת "כנפיים של קרמבו" ו"זיכרון בסלון", מנכ"לית "אינקלו". עדי היא יזמית סדרתית, מגיל צעיר, שאף פעם לא נתנה לשום "תקרה" לעצור אותה. מה מניע את עדי? מה זה בתי ספר מכילים ולמה זה כל כך חשוב לכולנו? מה החלום הבא שתרצה להגשים?

רב סרן ג': "במהלך הקורס הרגשתי שאני מאותגרת בדברים חדשים וזה מה שהגביר אצלי את המוטיבציה". רונית פרבר, מנהלת מינהל קהילה תרבות וספורט, אל"מ במיל' בחיל האוויר, מראיינת את ג', טייסת בחיל האוויר. ג' לא חלמה מילדותה להיות טייסת. כשהגיעה שעתה להתגייס בחרה לנסות את המסלול הזה והתאהבה בעולם התעופה. מה דעתה של ג' על העדפה מתקנת של נשים? מתי הרגישה שהיא בשיא ההצלחה? ומה החלום שלה?

ספא יונס: "היו נקודות שאמרתי שאני לא יכולה, כמה כוחות אפשר לשאוב מבחוץ? בנקודה כזאת הייתי צריכה לקום כל בוקר ולהגיד לעצמי שאני מתחייבת מחדש לחלומות שלי ולחזון שלי ואין אופציה אחרת מבחינתי ומכאן הייתי מצמיחה כוחות." פטמה זבדה, מנהלת המרכז הערבי-יהודי, מראיינת את ספא יונס, עובדת סוציאלית ויזמת. ספא יונס הקימה את ערוס אל-בחר- עמותה לקידום העצמאות של נשים ערביות והיום החליטה להגשים חלום נוסף והקימה את דה יאפה - עסק חברתי ששם זרקור על התרבות והמורשת הערבית העשירה ומקדם את הכלכלה המקומית. איך היא מסייעת ומהווה השראה לנשים אחרות? מה אמרה לעצמה ספא ברגע של שבירה? ומאיפה היא שואבת את האומץ?

אלבר ברכה: "אנחנו בדור שכל אחד מסתכל על עצמו, וזה בסדר.. אבל אני קודם כל חושבת על הקבוצה, הכיתה, השכבה – איך אני יכולה לקדם אותם. ככה חינכו אותי בבית". שירלי רימון-ברכה מנהלת מינהל החינוך מראיינת את אלבר ברכה, שמיניסטית במגמת תקשורת בעירוני ט' שביד אליהו. אלבר מייצגת את כל הטוב והיפה בנוער של היום – דור העתיד. מעורבת, יוזמת ומובילה, עם הרבה אמפתיה וחמלה, מרץ ורגישות. מה אלבר חושבת על הדור שלה? במה היא חושבת שמערכת החינוך צריכה להשתפר? איך וכיצד שפת הסימנים מועילה לה?

שיר ראובן: "להיות אישה זה תמיד עובד לטובתי כי זה נותן לי 'מנדט' להרגיש את כל הרגשות שלי ולבטא אותם". אורלי וייסלברג עוזרת בכירה לראש העירייה, מראיינת את שיר ראובן, עיתונאית, תסריטאית, סטנדאפיסטית. שיר מתארת את החיים בעיר תל-אביב יפו כמקום שבו היא יכולה לנשום ולהרגיש חופשית, עיר שמייצרת תחושה של בית. איך הייתה הפעם הראשונה של שיר על הבמה? מה שיר חושבת על העתירה לבג"צ שהגישו אורלי ובת זוגתה רוית על רישום שני בנות זוג להט"בים לילד, בדומה לרישום של הורים הטרוסקסואלים? מה החלום הבא שמתכוונת להגשים?