האם ישראל בדרך לעימות מול הרוסים בסוריה?

חודש לפני תחילתה של תערוכת FIDAE 2024 הוחלט למנוע את השתתפותן של החברות הישראליות בארוע, מהלך שלא נעשה מתחילת ימיה של התערוכה בשלהי המאה שעברה. המהלך הצ׳ילאני בא בעקבות הידרדרות היחס כלפי ישראל והיהדות בצ׳ילה, בהתאם לקו האנטי ישראלי של הנשיא גבריאל בוריק. בעבר צ׳ילה היתה שוק משמעותי ליצוא הביטחוני לאמריקה הלטינית (אמל״ט), אך בשנים האחרונות סר חינה של ישראל במדינה, ובחודשים האחרונים הצטרפו לקו האנטי ישראלי מדינות חשבות נוספות ביבשת. בפרק זה אנו בוחנים את המהלך, עד כמה התערוכות האלה חשובות ליצוא הביטחוני הישראלי  והאם יש סכנה שהתופעה תתפשט לשווקים נוספים?

החותים, בחסות האיראנים מרחיבים את האיום על השייט הבינלאומי בים האדום באמצעות שימוש בטילים בליסטיים וכלי שיט צוללים, שני סוגים חדשים של נשק ימי, שפותחו לאחרונה באיראן. כלים אלה, בדומה למל״טים התוקפים שבאים לידי ביטוי נרחב בלחימה הרוסית באוקראינה, מאתגרים את המערב ומחייבים יישום פתרונות מתאימים לאיומים החדשים. פרטים אודות האיום החדש בפרק זה.

בימים אלה כל אזרח בישראל ובמרחב חווה את השפעת לוחמת הניווט, בשיבוש פעולת היישומים בטלפון, באי היכולת למצוא יעדי נסיעה מתוכננים וכו׳. זהו חלק מלוחמה אלקטרונית שמתרחשת סביבנו, אם ע״י הצד התוקף או הצד המגן, שמטרתה לנטרל את היכולת לנהל פעילות מבוססת מיקום, כולל תנועה, חבירה, ותקיפה מדויקת במרחב נתון. על כמה מההשפעות של לוחמת הניווט, שיטות הפעולה וההגנה בפרק זה. 

בחודשים האחרונים אנו נפגשים יותר ויותר התראות פיקוד העורף מסוג חדש - ״התראת כלי טייס עוין״. התרעות אלה מתייחסות בעיקר לאיתור חדירת מל״טים למרחב האווירי של ישראל. בניגוד להתרעת צבע אדום שמתייחסת לטילים ורקטות, שניתן לחזות את אזורי הפגיעה שלהם,  כשמדובר כלי טייס, מאויישים או לא, לא ניתן לצפות את מסלול טיסתו, גם כשהוא נשלט ע״י מפעיל מרוחק וגם אם הוא לא נשלט מרחוק. הטווחים של כלי הטייס האלה יכולים להיות ארוכים מאוד, ופגיעתם יכולה להיות משמעותית, בעיקר כנגד מטרות איכות. בפרק זה אנו עוסקים בכלי הטייס הלא מאויישים מתוצרת איראן, אותם פגשנו לאחרונה בנסיונות תקיפה של החזבאללה מלבנון, המיליציות הסוריות והעירקיות והחותים בתימן. 

לאחר הצקות חוזרות ונשנות של איראן, באמצעות שלוחותיה במרחב, ארה״ב הגיבה בתקיפת מטרות המשויכות לכמה משלוחותיה של איראן בתימן, עיראק וסוריה.  התקיפות הגיעו לאחר המתנה ארוכה, שאפשרה לארגונים שהותקפו להערך, לפנות מטרות חשובות מאמל״ח רגיש, ולספוג את התקיפה במינימום נזק. בפודקסט זה נבחן את התגובה האמריקאית מול החות׳ים, נעמוד על הסלמה בתקיפות החות׳ים כנגד מערך ציי מדינות המערב  ונעריך את המגמה לעתיד.

לאחרונה אנו שומעים שוב ושוב על מחסור בתחמושת ולחצים אמריקנים הגורמים להגבלה באספקת תחמושות לצה״ל. אמנם בכל פעם שנשמע הדבר מגיעות הכחשות רשמיות, אך העקביות של השמועות והעובדה שארה״ב העבירה לישראל כמויות גדולות של תחמושת כבר בתחילת הלחימה מעידות לא רק על הצורך הגדול, אלא גם על החוסר הקיים. בעבר, כשישראל היתה רזה וענייה יותר, הצורך ברציפות אספקת תחמושת היה ברור ונענה בפיתוח כושר יצור והקצאה של תקציבי רכש גדולים. בשנים האחרונות רכש מקומי של תחמושת עומד על מאות מיליוני ש״ח בשנה בהתחייבות מסגרת רב שנתית, אך התלות בארה״ב גרמה לנו להתרגל להספקה שוטפת של אמל״ח ותחמושת שלכאורה העמידו את הצורך ביצור עצמי כמיותר. האם הגיעה השעה לשינוי?

החותים בתימן נכנסו למלחמה הרב זירתית נגד ישראל כבר בשלבים הראשונים של הלחימה. נראה כי הם להוטים להשתתף בלחימה הרבה יותר מהלבנונים. עד כה ישראל הצליחה להדוף תקיפות טילים מתימן אך היא מתקשה יותר להגיב על הפגיעה המכוונת בכלי שייט המשוייכים אליה (גם כאלה שמתוכננים לעגון בנמלים הישראל). ישראל דורשת תגובה בינלאומית על הפגיעה בנתיבי הסחר. אמנם ספינות קרב של כוח המשימה 151 הפועל במרחב מסיעות להגן על ספינות הסוחר העוברות במיצרים, אך עד כה הגנה זו לא מרתיעה את החותים והאזור יגיע ככל הנראה לרתיחה ככל שהפעולה בעזה תתמשך.  

ביום ה- 38 ללחימה, כשהכיתור של העיר עזה הולך ומתהדק, המצב בצפון הולך ומידרדר. האיזון שייצב את הזירה הצפונית במשך 17 שנה מתפורר, כשהצדדים מתגוששים ומנחיתים מהלומות זה על זה, מי יותר ומי פחות, הלבנונים בקריצה לבני הברית בדרום וישראל ברמזים לבעלי הבית ממזרח. כיום ברור כי במצב הקיים המשוואות שהתגאה בהן מנהיג החזבאללה  נסראללה כבר אינן תקפות. זה הזמן להציב נוסחאות חדשות שבהן תשלוט ישראל. 

כפרשנים וותיקים העוסקים בנושאי צבא זמן רב, גם אנו לא חפים מאחריות לעיוורון שאפף את כולנו והביא לכשלון הקונספציה שרווחה בישראל עד ל-06:29 ביום 7.10.2023.  מי התריע ומי דמם? עד כמה אנו, הפרשנים הצבאיים, צריכים להעז וללכת מול הזרם, ומהו הקו המפריד בין חשיפת חולשות נקודתיות או מערכתיות ובין עברות בטחון חמורות? לפרשנים הצבאיים שיכולים לגבש דעה עצמאית יש אחריות כבדה. האלוף (מיל) יצחק בריק וסא״ל (מיל׳) מוטי קידר היו בודדים שיצאו כנגד המוסכמות. בתחילה התעלמו מהם ובהמשך הם ספגו קיתונות של רותחין בתגובת התקשורת, עמיתים ובציבור. רק עתה אנו מכירים בחשיבות של ההתראה וחבל שלא הקשבנו יותר.

מערך ההגנה הרב שכבתי שהקימה ישראל מספק מענה לאיומים הרקטיים והטיליים שישראל ניצבת בפניהם במרחב. אולם, בעת מלחמה רב-זירתית, או מערכה אזורית, מערך ההגנה הישראלי תוכנן לקבל תגבור אמריקני אינטנסיבי. עיבוי זה מתבסס על מגוון יכולות מהחלל, מהיבשה ומהים. מיום פרוץ המלחמה ב- 7 באוקטובר 2023 אנו רואים זרימה עקבית של אמצעים אמריקנים לאזורנו, חלקם כבר הופעל מול תקיפות מהדרום. בפרק זה אנו דנים במערך ההגנה בכלל ובתרומה האמריקאית בפרט.

פרקים נוספים בנושא זה:

• ארה״ב מרכזת אגרוף מחץ ימי-אווירי במזרח הים התיכון
• ישראל וארה״ב נערכות להקמת מערך הגנה אווירי משותף במזה״ת
• ביטול אימון ההגנה האווירית עם ארה״ב - האם מדובר בפגיעה בישראל